הלכתי לצפות באנשים היפים והנכונים שהוזמנו לתצוגה של Self-Portrait. אלה הממצאים שלי
כחובבת אופנה מוצהרת שאין לה שום נגיעה לביזנס של אופנה, שבועות האופנה בניו יורק תמיד הביאו איתם תחושה של החמצה. כמעין תזכורת לקונפליקט הפנימי שלי, הייתי יושבת בספריות באוניברסיטת קולומביה, צופה בסרטונים מהתצוגות באינסטגרם, יודעת שהכל מתרחש מרחק נסיעת סאבווי ממני, אבל אני לא חלק מהחגיגה. נאנחת בייאוש, הייתי אז סוגרת את הטלפון, וחוזרת לקרוא קייסים משפטיים.
בידיעה שאין לי שום סיכוי להשיג כרטיס לתצוגה שווה, הגיתי רעיון (לא מקורי במיוחד) בכל זאת לקחת חלק מהחגיגה. התכנית הזו התבשלה לי בראש הרבה זמן, בערך מאז שעברתי לניו יורק. SS19 היה כבר שבוע האופנה השלישי שלי בניו יורק, ועד היום מעולם לא הוצאתי את התכנית לפועל. החזון היה כזה – קודם כל, למצוא חברה שתזרום איתי. שלב שני יהיה ללבוש את הבגדים הכי מוגזמים שלנו, לענוד את כל האקססוריז שיש לנו ולצאת לרחוב ליד אולם התצוגה. שם, נתהלך לנו כאילו אנחנו אשכרה מוזמנות, נעמוד ליד הכניסה, וכשכל צלמי הסטריט סטייל יראו אותנו יחד, הם יפלו לשטיק, ויצלמו אותנו בהתלהבות רבתי. והנה, מצאתי לי דרך להרגיש חלק מהפסטיבל, למרות שיש לי רק 500 עוקבים באינסטוש.
אבל, תוכניות לחוד ומציאות בשטח. כשבאמת הלכתי לצפות בסצנה שמחוץ לאולם התצוגה, הדברים נראו אחרת לגמרי. בגלל שאני גרועה בלעשות תוכניות מראש, לא דאגתי למצוא שום חברה שתזרום איתי. ובגלל שאני כרגע חיה על מזוודה וכלל אין לי מושג איזה בגדים אני מחזיקה בתוכה, התלבשתי כמו אחרונת האסיסטנטיות. האאוטפיט העלוב והמשעמם שלי כלל סקיני ג’ינס כחול, טרטל נק שחור וסניקרס של אדידס. ובגלל שאני תמיד חייבת לשכוח משהו, לא הבאתי איתי מטען לאייפון כך שהסוללה אזלה לה די מהר. אבל את המעט שהספקתי לחוות אני מאוד רוצה לשתף.
ביום שבת בתשע וחצי בבוקר התייצבתי מחוץ לספרינגס סטודיוס. ידעתי שהתצוגה של Self-portrait מתקיימת שם בעשר. אגב, זה לא כל כך פשוט להבין איפה מתקיימות התצוגות. נכון שהלו”ז מפורסם, אבל לא הlocations. בתושייתי הרבה בדקתי בחשבון האינסטגרם של Self-Portrait שעה לפני התצוגה וראיתי שהם העלו סטורי עם הלוקיישן. לא שיטה אידיאלית, ואם מישהו פה יודע על דרך טובה יותר לפצח מראש את מיקומי התצוגות – שתפו אותנו בתגובות. זה היה חכם להגיע לתצוגה כזו בבוקר. לא היו הרבה אנשים מחוץ לכניסה ויכולתי לתפוס מקום “בשורה הראשונה” של הרחוב. הנה רשמיי.
איך למשוך תשומת לב One on One:
בלוגריות מצליחות חייבות למצוא דרכים אפקטיביות לבלוט כשהן נכנסות לתצוגות. קיארה פראני למשל נוהגת לשלב הדפסים ויוצרת באקלש שמהדהד למרחקים. לחלופין, היא חושפת פטמות. והיא אגב לא היחידה. כמה בלוגריות נצפו נכנסות בשמלות שקופות. אמנם אני לגמרי מעודדת את האמירה הפמיניסטית הקוראת לשחרור הפטמה, אבל הלוק הכולל של שמלה חשופה, בסך הכל די משעמם. זה סתם נראה כאילו הן לובשות מעיל גשם.
הלאה. טוטל לוק בצבע אחד בוהק גם הוא משמש כאמצעי למשיכת תשומת לב. האדום הבוהק כיכב בתצוגת הסטריט סטייל של Self-Portrait ולחלוטין בצדק. הצבע הזה, שהוא לא לגמרי קייצי, אבל גם לא עד הסוף סתוי, היה מושלם למזג האוויר הניו יורקי של תחילת ספטמבר. המגה בלוגרית הברזילאית, קמילה נצפתה וצולמה (על ידי!!!) נכנסת לתצוגה בשמלת משי ארוכה בצבע אדום בוהק, לוק שהיה ללא ספק, האהוב עליי.
גם הפאשן דירקרטור Kim Bui Kollar שילבה אדום בוהק באאוטפיט שלה. הפעם בטוטאל לוק של מכנסי משי רחבים וטרטל נק ארוך. עשתה לי חשק להתכרבל איתה. אגב, שימו לב איך גם קים וגם קמילה בחרו לשלב את הטוטל לוק האדום עם נגיעות של כחול – כי איזה color block יותר קלאסי יש מאשר אדום וכחול?
אחרונה שנציין ששילבה אדום בוהק באאוטפיט שלה היא הבלוגרית אומי סונג שהלכה על אדום בוהק בגזרת הביוטי – צלליות אדומות בעיניים. מודה, לא התחברתי כל כך. הרתיעה הראשונית שלי מהלוק הזה גרמה לי לחשוב שאולי יש לי גישה שמרנית כשזה מגיע לביוטי, אבל אז נזכרתי כמה אהבתי את הלוק של בלה חדיד עם צלליות הניאון הצהובות בעיניים. משהו בצלליות האדומות של אומי נראה לי כמו עקיצה או שיזוף שיצאו מכלל שליטה.
לבסוף, הדרך השכיחה ביותר למשוך תשומת לב ולהבהיר לכולם שאת בדרכך לשבוע האופנה, היא ללבוש חליפה או סט, משובץ, או בצבע אחד בוהק, ואפילו חליפות משובצות בצבעים בוהקים. מי שרוצה לקחת את ה move הזה צעד אחד קדימה, יכולה פשוט להגיע בחליפה ללא חולצה מתחת לבלייזר. כך לא יהיה לאף אחד ספק. כאחת שמשתייכת למקצוע שבו נהוג ללבוש חליפות, אני בוהה בערגה במצעד הסטים המשובצים והבוהקים האלה, יודעת שעם כל הכבוד לכך שמדובר בחליפה, אני יכולה רק לחלום על להיכנס ככה למשרד עורכי הדין שבו אני עובדת.
מה צריך כדי להיות בלוגרית, או – איך זה נראה לי מהצד פתאום במציאות?
אני עוקבת כבר זמן רב אחרי בלוגריות ואינפלואנסריות ברשתות החברתיות (אגב – הגיע הזמן למצוא לזה מקבילה עברית מתאימה כי “משפיעות” לא עובר טוב). כשעמדתי מחוץ לתצוגה של Self Portrait שמתי לב לכך שהבלוגריות האהובות עליי מבוגרות יותר, נמוכות יותר, ורזות הרבה יותר. ההתרשמות הזו הפתיעה אותי, על אף שהיא הגיונית מאוד. הרי אם אני עוקבת אחריהן שנים, הן מן הסתם התבגרו בזמן הזה. וסביר להניח שהן נמוכות יותר, כי כנראה שאם היו גבוהות יותר, היו פורצות דווקא כדוגמניות ולא כאינפלואנסריות. את הרזון אין צורך להסביר יותר מדי. החשיפה הבלתי פוסקת ברשתות החברתיות כנראה לא מאפשרת דרך אחרת. כמובן שלא כולן אכן נראו לי כך, ליאוני מ-Ohhcouture נראתה לי מאוד מבוגרת, אבל היא גם מאוד מאוד גבוהה. וכשראיתי את קרוליין (Caroline Daur), הנמוכה והכל כך כל כך רזה, הבנתי כמה שהבחורה הזו צעירה. חיפוש גוגל קצר הבהיר לי שהיא רק בת 23! וואו. כל כך צעירה.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה – כשעמדתי מהצד הבנתי כמה בודד זה יכול להיות להיכנס ככה לבד לתצוגה. גם היה מובהק היתרון הגדול שיש לבלוגריות הותיקות, המוכרות, שכבר יצרו קשרי חברות לאורך השנים ובשבילן שבועות האופנה הם כמו פגישות מחזור. הרי רוב הזמן, אינפלואנסרית מקבלת כרטיס אחד לתצוגה. אין פלוס אחד. לכן אחד הדברים שבלטו לי בחוץ היה מוזמני תצוגה שמגיעים וממתינים מחוץ לכניסה עד שיגיעו החברים שלהם, כדי לעשות יחד כניסה בולטת יותר. טוב, אין פה שום חדש. כולנו עושים את זה כל הזמן. מחכים באוטו מחוץ לאולם אירועים עד שיגיעו החברים שלנו. אבל איכשהו כשקרוליין דור הגיעה לבדה לתצוגה קצת נצבט לי את הלב וראיתי את הפגיעות שהיא הפגינה. הרי כל הכניסה הזו היא מפגן של תשומת לב, וזה לא הכי קל בעולם לעשות את זה לבד. בסוף התצוגה קלטתי את קורטני טרופ מ-Always Judging יוצאת במהירות מהאולם כנראה ממהרת לאירוע הבא. היא מיד הסתכלה בדאגה מעבר לכתפה וקראה – Where are the girls? מתכוונת כמובן לתאומות מולי וריס בלוטסטיין. היה נראה שהיא נכנסת לפאניקה מההבנה שהיא נמצאת רגע לבדה. מה אומר לכן, אני מבינה אותה. בלוגרית שמגיעה לשבוע האופנה באה לעבוד, והיא נתונה ללחצים רבים. היא חייבת לבלוט כדי שצלמי הרחוב יעלו תמונות שלה, והיא חייבת שמישהו יצלם אותה, כדי להעלות תמונות שלה. fashion week bestie, הוא קונספט לגמרי הכרחי.
ועוד כמה מילים לסיום: סניקרס מכוערות, biker shorts, והדפס חייתיים (בדגש על הנחש) עדיין איתנו. סתיו שמח לכולן.
סתיו
אפריל 21, 2020וואי לגמרי אשמח להיות החברה שבאה איתך! צריכות לתאם את הטיול שלי לניורק על הפאשן וויק!
כתבה מעולה! 🙂
אקלקטית
אפריל 21, 2020אוי זה יהיה נפלא!!! תודה אהובה