שנה חלפה מאז שחיכיתי מחוץ לתצוגת Self-Portrait בשבוע האופנה בניו יורק. כתבתי אז על התסכול של סטודנטית למשפטים עם תשוקה לאופנה שבזמן NYFW היא כותבת סמינרים. במובן מסויים, לא הרבה השתנה. אני עדיין מתבוננת על שבוע האופנה מבחוץ. רק שהפעם האקשן מתרחש בזמן שאני מבלה את ימיי בקומה ה-25 של משרד עורכי דין יוקרתי במידטאון מנהטן, ולא בספרייה של בית הספר למשפטים, אוניברסיטת קולומביה.
למרות זאת, אני מרגישה פחות החמצה. הסיבות כפולות. בזמן שחלף השלמתי (או “עשיתי שלום,” בתרגום חופשי מאנגלית), עם הקריירה הרגילה שלי. כן, אני עורכת דין מסחרית וזה בסדר. זה בסדר, למרות שזה “הו – כה – סחי” ולמרות שכל הפיד שלי באינסטגרם מנסה להגיד לי אחרת. זה בסדר שאני מוצאת בזה עניין, ושאני מוצאת בזה את עצמי. וגם, השנה התלוויתי לחברה שהייתה מוזמנת לפרזנטציה של מנסור גבריאל. לא עוד לעמוד מחוץ לספרינג סטודיוס ולקוות לטוב. הפעם – אני ב(סוג של) סוד העניינים. מי ייתן ושנה הבאה אפילו נשתדרג לקבל הזמנה משלי.
הפרזנטציה אליה הלכתי היא של מותג צעיר יחסית, שנוסד בשנת 2012 על ידי רייצ’ל מנסור ופלוריאנה גבריאל. מטרתו המוצהרת הייתה להציע תיקי מעצבים יוקרתיים במחירים נגישים יחסית. הוא נודע בעיקר בזכות תיק הדלי (Bucket), וה-signature mark שלו הוא פפיון מעור שנדמה לחוט קשור באסתטיקה מופלאה. התיקים, תיקי עור איטלקי, מוצעים בקשת גוונים רחבה, פסטלים בעיקרה.
התיקים והנעליים הוצגו בשבוע האופנה יחד עם ליין בגדים יחסית חדש. בהתרחבותם לאחרונה לליין בגדים ready to wear, אין בשורה של ממש. באסתטיקה פשוטה המבוססת על אותה פלטת צבעים פסטלית מרגיעה הם מציעים בגדים שעושים חשק להתכרבל בהם. ובכן, פיהוק. יותר מעניינת כמובן ההתרחשות שהתחוללה בחוץ. אז מה לנו שם מבחינת סטריט סטייל?
Hot Pink is Da Shit
הורוד! הוא עדיין איתנו! בוהק! פסטלי! בייבי! זרחני! אבל בעיקר – לוהט! בהיעדר תרגום ראוי אחר, ה-hot pink, הוורוד הלוהט, הוא הצבע של הרגע והוא כיכב מחוץ לאולמות התצוגה וגם בפנים. ולמה לא בעצם? גם אני אם הייתי משפיענית הייתי מגיעה בוורוד לוהט לאירוע של שבוע האופנה. דרך בטוחה לבלוט בקהל. שנה שעברה כתבתי על איך אדום בוהק היה מוטיב חוזר מחוץ לתצוגות, השנה היה זה הוורוד הלוהט. במקרה של מנסור גבריאל, להגיע בוורוד גם התאים כמו כפפת קטיפה ליד של החנות, שמאז שנפתחה היא ורודה ופסטלית בהחלט. גם מחוץ לתצוגה של Collina Strada, הוורוד הלוהט חרך את הרחוב.
טרנד הוורוד הלוהט הוא טרנד נפלא שמתאים לכל צבעי העור – לבן, שחור וכל החום שבאמצע. היתרון הגדול בטרנד של צבע או הדפס הוא שאפשר ליישם אותו בווריאציות שונות, כל אחת באופן שמתאים לה למבנה הגוף. זה יכול להיות סוודר אוברסייז, קרופ טופ, חצאית מידי, או טייץ מבריק. מאחר שבחלוף מספר שנים בניו יורק אימצתי גם אני את חוק הבסיס של העיר – כשיש ספק, לבשו שחור כי המדים הרשמיים של בני המקום הם head to toes black, אאמץ את הטרנד באופן סולידי ואחפש לי עגילי ענק בצבע וורד בוהק שישתלבו נהדר עם הלוק השחור.
פי 1000 יותר בגדי עור
באופן טבעי לקראת עונת הסתיו המבוששת, העור כיכב בכל פינה. לעונה הקרובה, העור הוא לא רק בשחור, במכנסיים צמודים או בג’קט בגזרת אופנוענים. השנה העור מגיח בצבעי ירוק, חמרה, צהוב וחום. לא רק שיש תעוזה בתחום הצבע, אלא גם בגזרת הגזרה. העור העונה הוא בגזרות מגוונות של קונסטרוקציות מיוחדות לצד כפתורי ענק וחגורות רחבות עם אבזם גדול.
בלוגריות רבות הציגו את הטרנד כולל אומי סונג מSong of Style בג’קט עור צהוב מהליין שלה. אזעקת טרנד ברורה שנצפתה היא מכנסי ברמודה מעור, בגזרה גבוהה עד הברך עם חגורה. בעיקר, כיכב מכנס הברמודה של המותג Nanushka.
ועוד טרנד אנקדוטלי לסיום – כפכפי אצבע על עקבים
מיני טרנד שנצפה, גם על המסלולים וגם ברחוב, הוא הוואינס על עקבים. אוקיי לא בדיוק הוואינס, אבל כן בדיוק כפכפי אצבע. העקב הוא סטילטו נמוך ודק והסיומת של הנעל ברובה מרובעת. ספק אם הטרנד הזה יתפוס בישראל שם כפכפים הם אופציה לגיטימית לצאת מהבית כמעט תמיד. כמעט. וכשכבר לא לגיטימי לצאת מהבית עם כפכפים, קשה לי לחשוב שהישראליות יבחרו לצאת מהבית עם כפכפים על עקבים. מה יהיה הלו”ז בחתונות? בשלב מסויים נחליף מכפכף על עקב לכפכף שטוח? העין הישראלית שלי מתקשה לחשוב על אימוץ טרנד של כפכפי אצבע פוגשים את מילאנו. אבל, יכול מאוד להיות שאני טועה ודווקא בגלל שכפכפים נפוצים כל כך בנוף הישראלי השדרוג של עקב קטן דווקא יתפס חזק מאוד, כי מה יותר ישראלי מלהיות אומה שהולכת עם כפכפים ל-כ-ל מקום?
What do you think?